פסק דין: אגד תפצה נוסע בשל שירות לקוי – ותפעל יחד איתו לתיקון הליקויים שהתגלו

אוטובוסים שלא הגיעו, קופות כרטיסים שלא פעלו, מענה לקוי לפניות הציבור – כל אלה ועוד עמדו בבסיס התביעה הקטנה שאורית ואני הגשנו נגד אגד – ושהסתיימה לאחרונה בגישור, שקיבל תוקף של פסק דין.

מטבע הדברים, איני יכול לכתוב באופן אובייקטיבי על סכסוך שהייתי צד לו. למצער, השתדלתי להביא את עמדת אגד באופן הוגן, ואף לציין מקרים שבהם אגד הפריכה האשמות שלי; וכן הבאתי את התגובות וכתב ההגנה של אגד במלואם.

האוטובוס לא הגיע, המודיעין לא זמין

Emun_Hatzibur

המקרה הראשון שבגינו תבענו היה המתנה של יותר משעה לקו אוטובוס מירושלים לאריאל, ביום חורף ירושלמי קר. כשהתקשרנו למודיעין אגד נאמר לנו, לאחר כמה דקות, המלוות באינספור לחיצות והעברות מתפריט לתפריט, ששיחתנו היא במקום ה-60(!) בתור, מבלי שצויין זמן המתנה חזוי. לפיכך, לא ראינו טעם להמתין – ובסופו של דבר נאלצנו לנסוע במונית ספיישל.

מומלץ להאזין לשיחה למודיעין אגד כדי להבין איך זה נשמע.

מיד לאחר האירוע הנ"ל התלוננו על האירוע באמצעות טופס התלונה באתר – אך לא קיבלנו שום תגובה מאגד – אפילו לא חיווי אוטומטי, המעיד על קבלת הפנייה. לפיכך, פנינו גם באמצעות "אמון הציבור" – אך גם הפניות שלהם לא נענו.

 

Egged_zikuy_306_NIS_for_publish

 לאחר שכל פניותינו החוזרות, במשך שמונה חודשים, לא נענו, התקשרתי לדובר אגד, כדי לבקש את תגובתו לאירוע, ולסדרת אירועים דומים, לצורך כתבה בבלוג. למרבה הפלא, הפעם, כשפניתי כ"בלוגר", ולא כאזרח מן השורה, נעניתי באופן מיידי – בפיצוי כספי חלקי, ולצידו מכתב, המציין, ש"לא ניתן לבדוק אירוע מלפני יותר מחצי שנה".

לאחר שתבענו את "אגד" התברר לפתע, שדווקא בהחלט ניתן לבדוק אירוע, ואפילו אחרי שנתיים: בכתב ההגנה אגד טענה, שהאיחור נבע מעומסי תנועה חריגים באזור, והציגה נתוני GPS, המוכיחים זאת.

בהליך הגישור התקבלה הטענה שלנו, שאמנם עומסי התנועה אינם בשליטת אגד; אבל לו מוקד המידע של אגד היה נגיש יותר, יכולנו לדעת מה הסיבה לאיחור ומתי צפוי האוטובוס להגיע – ולהחליט בהתאם אם להמתין לאוטובוס הבא, לנסוע מיד במונית, או למצוא פתרון אחר. כמו כן, אגד אשמה בטיפול הלקוי בפניותינו; לפיכך, אגד נאלצה לפצות אותנו על המקרה הזה.

 קורס בהסתברות

מה ההסתברות שארבעה אוטובוסים, שיצאו בהפרש של רבע שעה זה מזה – הגיעו יחד? האם באמת סביר, שהאוטובוס הראשון נתקע בפקק 45 דקות, השני בדיוק 30 דקות, השלישי בדיוק 15 דקות וכן הלאה?

את השאלה הזו העלינו בכתב התביעה כתוצאה מתקרית של המתנה ארוכה לקו 6 – שבסופה הגיעו 4 (!) אוטובוסים יחד.

בהליך הגישור טען נציג "אגד", שעומסי התנועה גרמו לכך, שאוטובוסים בכיוון ההפוך לא השלימו את מסלולם בזמן – ולפיכך מלכתחילה לא יכלו לצאת בזמן מתחנת המוצא שלהם. למרבה הצער, הפעם לא צורפו לכתב ההגנה נתוני GPS מהאוטובוסים, כך שבעיני עדיין נותר ספק האם באמת מדובר רק ב"עומסי תנועה", או שמא מעורבים כאן גם נהגים, שמעדיפים לנוח עוד קצת בתחנה, במקום לצאת בשעה היעודה.

כך או כך, מאחר שבמקרה זה לא הוכחה אשמה כלשהי של אגד, הפיצוי שדרשנו וקיבלנו היה מינימלי.

 עיד אל פיטר

בשני מקרים אחרים נאלצה אורית להמתין זמן רב מאוד לקניית כרטיס, ואחר כך לעלייה לאוטובוסים מירושלים לת"א וחזרה, בשל עומסי נוסעים בתחנות המרכזיות בזמן עיד אל פיטר. אנו טענו, שביום כזה אגד היתה חייבת לפתוח את כל הקופות, וכן להפעיל כרטיסנים, שיאפשרו עלייה לאוטובוסים גם מאחור,  ומילוי ויציאה מהירים שלהם. אגד טענה, שהיא אכן נערכה והוציאה אוטובוסים בתדירות גבוהה – אך בתשובתה התעלמה כליל מהערותינו בעניין העובדה, שקופות רבות היו סגורות באותו יום, ולא היו כרטיסנים מסייעים. יש לציין גם, שה"הוכחה" של אגד לכך שהיא הוציאה אוטובוסים בתדירות מספקת היתה יומני התנועה שהיא מספקת למשרד התחבורה לפני ביצוע הנסיעות בפועל; אלא שכידוע, לא כל הנסיעות המדווחות למשרד התחבורה אכן מתבצעות בפועל .

בהליך הגישור, אגד נאלצה לפצותינו גם על התקריות האלה.

 שורה תחתונה אופטימית

בתום הליך הגישור, אגד פיצתה אותנו ב-900 ש"ח, ונקבע, שאפגש עם דובר אגד לצורך עבודה משותפת לתיקון הליקויים שהעלינו בכתב התביעה.

יש לציין, שלמרבה השמחה, חלק מהליקויים כבר תוקנו לאחרונה: כך, במספר נסיונות שערכתי, מתברר שכיום מי שמתקשר למודיעין אגד אמנם עדיין נאלץ לשמוע פרסומות מיותרות ומעצבנות והעברות רבות מתפריט לתפריט – אלא שמרגע שמגיעים להמתנה למענה אנושי, כן ניתן חיווי על זמן ההמתנה הצפוי – ולזכותה של אגד יצויין אף, שלרוב ההמתנה בפועל מאוד קצרה (שניות בודדות עד דקה). בנוסף, לאחר מילוי טופס התלונה באתר, כיום כן מקבלים חיווי אוטומטי מיידי בנוסח "קיבלנו את פנייתך".

מה אפשר לעשות

אם נפגעתם משירות לקוי של אחד ממפעילי התחבורה הציבורית, משרד התחבורה לא יעזור לכם. עדיף להגיש תביעה קטנה: זה יותר קל ופשוט ממה שנדמה, וזה יאפשר לכם גם לתרום לשיפור התחבורה הציבורית בארץ, וגם לקבל את הפיצוי, שמגיע לכם.

אם הגשתם תביעה מבוססת ומוכחת, סביר שכלל לא תצטרכו אפילו להגיע למשפט באמת, שכן חברת האוטובוסים תנסה לפצות אתכם, כדי להימנע ממשפט – כפי שקרה במקרה שלנו.

באתר של 15 דקות יש מדריך מצויין וברור להגשת תביעות.

לכתב ההגנה של אגד.

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות

העלו לכם את דמי הניהול בחיסכון לפנסיה? כך תורידו אותם חזרה

Harel_kahash_4times_delayed_private פתאום קם אדם בבוקר, ומגלה שחברת הפנסיה שלו הקפיצה את דמי הניהול בקופת הגמל ובקרן ההשתלמות שלו פי ארבעה. זה מה שקרה לי לאחרונה, כשקיבלתי מכתב שבו, תחת הכותרת הלקונית "שינוי דמי הניהול בחשבונך", הודיעה לי חברת "הראל", שדמי הניהול של קרן ההשתלמות שלי עלו מ-0.5% ל-1.99%. כאילו לא די בקפיצה המטאורית בדמי הניהול – פי ארבעה(!) – ההודעה נשלחה בדיעבד: על פי המכתב, ההעלאה נעשתה ב-30.9.13, בעוד שהתאריך על המכתב הוא 14.11.13. במכתב נפרד שהגיע באותו יום התבשרתי – גם כן בדיעבד – על הקפצת דמי הניהול בקופת הגמל

למכתבים לקח, כמובן, כמה ימים להגיע ליעדם, ובכלל – החלפת קרן השתלמות, וקל וחומר קופת גמל, זה עסק מעט יותר מורכב מהחלפת גרביים: צריך לבחור קרן אחרת, למלא ולשלוח טפסי העברה, אחר כך החוק נותן לחברה הננטשת זמן מה "לשמר" את העמית שמעוניין לנטוש – ורק לאחר מכן מתבצעת ההעברה בפועל. זה אומר, שכל מי שמקבל מכתב כזה נאלץ לשלם דמי ניהול מופקעים במשך כמעט רבעון שלם לפני שהוא מצליח – אם בכלל – לבטל, או לפחות להקטין, את רוע הגזירה.

למען ההגינות יש לציין, שנהניתי בשנים האחרונות מדמי ניהול נמוכים במיוחד, בזכות מקום עבודה קודם שלי. לאחר תום עבודתי שם, הגיוני שהחברה תרצה להעלות את דמי הניהול. עם זאת, שיעור ההעלאה – פי 2 עד פי 4 – אינו סביר; וההודעה בדיעבד – אינה חוקית.

מה עושים?

התקשרתי אל "הראל", וכן אישית אל הסוכן שלי והבהרתי, שאם דמי הניהול לא ישונו, אעבור לחברה אחרת. במקביל, שלחתי מייל לתכנית "סדר יום" עם קרן נויבך, וסיפרתי להם על המקרה.

בתוך חודש קיבלתי מכתב מעודכן, שעל פיו, דמי הניהול יעלו – אך בדחייה של חצי שנה יחסית למועד המקורי. בפועל, גם לאחר מכן דמי הניהול שלי לא יקפצו פי ארבעה, מאחר שפתחתי, באמצעות גרופ-הון, קרן השתלמות בדמי ניהול של 0.8% בלבד.Harel_kahash_4times_delayed_private

אין לי מושג האם "הראל" דחו את העלאת דמי הניהול רק בזכות הפנייה ממני, או שמא פנו אליהם גם מ"סדר יום". מה שחשוב הוא, שגם אתם יכולים – וצריכים – להפחית את דמי הניהול שלכם, וכרגע קראתם איך עושים זאת. אגב, גרופ-הון הציעו בעבר דמי ניהול מופחתים  גם בקרן הפנסיה; מניסיוני האישי – מי שמתעקש ומתמקח מספיק יכול לקבל דמי ניהול דומים אפילו לבד, בלי "קבוצת רכישה".

כמה זה עולה לנו? זה שווה בכלל את כאב הראש?

ניקח, לדוגמא חיסכון פנסיוני של 200,000 ₪ – כולל קרן פנסיה / קופת גמל וקרן השתלמות. כהערת אגב – אמנם קרן השתלמות מוגדרת כחיסכון לטווח בינוני (ניתן לפדות אותה לאחר 6 שנים) – אך אם אתם משכילים לא לבזבז את כספכם ולסכן את עתידכם בשביל שטויות כאלה, למשל, אפשר ורצוי לחסוך באמצעותה גם עשרות שנים.

 הפחתה של 1% בשיעור דמי ניהול של 200,000 ₪ חוסכת 2,000 ₪ בשנה. לא מעט. בפועל, ההשפעה על הפנסיה היא גבוהה הרבה יותר, מאחר שהחיסכון הפנסיוני גדל בריבית דריבית: כלומר, ה-2,000 ₪ שהוספתם לפנסיה שלכם השנה יצטברו להרבה יותר מזה כאשר תצאו לפנסיה. באופן כללי, דמי הניהול עלולים לאכול רבע עד שליש מהפנסיה שלכם. הרבה כסף.

תגובת חברת "הראל"

שאלתי את השאלות הבאות:

מדוע גם בהודעה המתוקנת שקיבלתי, מצוינים דמי ניהול לקופת גמל, החורגים מהמותר בחוק?

האם "הראל" הודיעה גם ללקוחות אחרים על העלאת דמי הניהול רק בדיעבד ו/או על דמי ניהול הגבוהים מהתקרה המותרת בחוק? ואם כן – האם גם אצל לקוחות אחרים – כולל כאלה שלא פנו בעצמם אל "הראל" – תוקנה הטעות?

מדוע "הראל" גובה דמי ניהול הצמודים לתקרה המותרת בחוק, ולעתים אף עולים עליה, כאמור, ולא מנסה להציע דמי ניהול אטרקטיביים ותחרותיים יותר?

תגובת הראל, שהתקבלה באמצעות זוהר גורביץ' ממשרד יחסי הציבור עמירם-פלישר: "מדובר על מספר מצומצם של עמיתים לגביהם יצאו מכתבים משובשים. בפועל לא הועלו דמי הניהול לעמית."

עדכון

Harel_Gemel_2times_1.05_private

כשלושה שבועות לאחר פרסום הרשומה, קיבלתי מ"הראל" מכתב עדכון נוסף, המהווה "תיקון לתיקון": מסתבר ש"הראל" מתכוונת להעלות את דמי הניהול בקופות הגמל שלה ל-1.05% בשנה "בלבד" – התקרה המותרת בחוק – ולא 1.1%.

 כדאי לקרוא

מדריך "כלכליסט": איך מורידים את דמי הניהול בקופת גמל או קרן השתלמות

פורום החוסכים לפנסיה

 בהכנת כתבה זו הושקעו שעות עבודה רבות. אנא תרמו להמשך הפעילות.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

תמיד תהיה לנו פלשתינה

למה על פי "מרכז פומפידו" שבפאריס, מוצאו של האמן הישראלי יעקב אגם הוא "פלשתינה שתחת המנדט הבריטי"?

 

Pompidou_Garden

גן הפסלים של מרכז פופמידו 

מרכז פופמידו שבפאריס הוא אחד המוזיאונים החשובים בעולם לאמנות מודרנית. במרכז מוצגות יצירות של מיטב האמנים בני זמננו. לצד כל יצירה מצויינים שם האמן, שנת הלידה וארץ הלידה שלו: אנגליה, צרפת, ברזיל וכו'.

אלא שלכלל הזה יש חריג אחד בולט: ליד יצירה של האמן הישראלי יעקב אגם, שמוצגת במקום בימים אלה, מצויין כי אגם נולד ב-1928 ב"פלשתינה שתחת המנדט הבריטי".

מבחינה הסטורית, הכיתוב הזה נכון, כידוע. הכיתוב אפילו מעלה הרהורים עמוקים בשאלות של זהות לאומית, ושל מידת השייכות של אדם כמו אגם למדינה, שקמה כשהוא כבר היה בן 20. אבל יש לדברים גם פן אקטואלי: ראשית, אגם נולד בראשון לציון, באזור שכיום אפילו הרשות הפלשתינית לא דורשת להגדיר כ"פלשתין". מדוע לא להגדיר את האזור הגאוגרפי הזה כ"ישראל"? שנית, פרט לישראל יש בעולם עוד כמה מדינות צעירות, ש"נולדו" אחרי האמנים המגיעים מהן. האם גם כשמדובר במדינות אחרות טורחים העורכים והאוצרים של מרכז פומפידו להזכיר למבקרים הרבים את המצב ההיסטורי המורכב שהיה בהן כאשר נולדו האמנים?

לבנון, למשל. במרכז פומפידו מוצגות יצירה של האמן שפיק עבוד. על פי הכיתוב שליד היצירה, עבוד נולד ב-1926 ב"לבנון". אלא שב-1926 כלל לא היתה קיימת מדינה בשם "לבנון". לבנון היתה אז שטח מנדט צרפתי.

Senegal

גם האמן איבה נ'דיאה לא יכול היה להיוולד ב-1928 ב"סנגל", כפי שטוענים במרכז פומפידו, כי סנגל הפכה למדינה עצמאית רק 32 שנים מאוחר יותר. ב-1928 סנגל היתה עדיין קולוניה צרפתית.

אם את המקרים של סנגל ולבנון ניתן לתרץ בכך שהשמות הגאוגרפיים של המקומות לא השתנו – הרי שלא ניתן להשתמש בתירוץ דומה במקרה של האמן לנארדו מ'בומיו, שעל פי מרכז פומפידו נולד ב-1938 ב"גינאה המשוונית". Guinea_Equatorial

אלא שמ'בומיו נולד בכלל באזור Rio Muni, שהיה שייך אז לגינאה הספרדית. השם "גינאה המשוונית" התקבל רק 30 שנה מאוחר יותר, כשהמקומיים זכו סופסוף לעצמאות.


Agam
כל המקומות והאמנים הנ"ל מתוארים באופן דומה גם באתר האינטרנט של מרכז פומפידו – אם כי שם מצויין גם הלאום של כל אחד מהאמנים, ובפרט, הלאום של אגם מוגדר כ"ישראלי".  

 

תגובות

ממחלקת קשרי העיתונות במרכז פומפידו לא התקבלה תגובה. משגרירות צרפת בישראל התקבלה התגובה הבאה:

"לשגרירות צרפת אין עמדה רשמית בנוגע לדרך שבה אוצרים צריכים להציג עבודות של אמנים. עם זאת, אנו לא מאמינים כי כוונת מרכז פומפידו היתה להצהיר הצהרה פוליטית על העצמאות של מדינת ישראל.

ידוע לנו כי למרכז פומפידו יש עניין רב באמנות ישראלית מודרנית ובת זמננו, ושהוא גאה להציג אמנים ישראלים בפני קהל רחב, צרפתי ובינלאומי.

מאחר שפנייתך עוררה את סקרנותנו, נבחן כיצד מוזיאונים ישראליים בוחרים להציג את ארץ הלידה של אמנים ישראלים שנולדו לפני 1948 במה שכיום, לשמחתה הרבה של השגרירות, קרוי ישראל."

הערה:

נדמה לי שההשוואה הרלבנטית היא דווקא למוזיאונים אחרים בחו"ל, לא בישראל. ובכן, באתר של מוזיאון גוגנהיים שבניו יורק מצוין כי אגם נולד ב-1928 בפלשתינה, אך מיד אחר כך מצוין "כיום ישראל". באתר המוזיאון לאומנות מודרנית MoMA אגם מוגדר בפשטות כ"ישראלי, יליד 1928".

בהכנת כתבה זו הושקעו שעות עבודה רבות. אנא תרמו להמשך הפעילות.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 4 תגובות

פרסומות ומשמעותן

האם דווקא הקמפיין ה"סביבתי" של חברת החשמל עלול לגרום ליותר זיהום אוויר?

היה היה מפעל גדול ומזהם במיוחד, שבמשך שנים סיכן את בריאות התושבים שגרים לידו, וצפצף על דרישות המשרד להגנת הסביבה. המפעל אף הגדיל לעשות, והשתמש בכוחו הרב כדי להכשיל מפעלים מתחרים, שיצרו מוצר זהה בשיטות פחות מזהמות.

יום אחד נחתה על המפעל המזהם מתנה משמיים: חומר גלם חדש, זול – ומזהם פחות. אץ-רץ המפעל המזהם, שהחל להשתמש בחומר הגלם החדש, והשקיע מיליונים – מכספי ציבור, כמובן – במסע יחסי ציבור, שלא נועד למכור שום מוצר חדש, אלא רק לשפר את התדמית הגרועה שלו, כמפעל מזהם ובזבזני.

 הנמשל הוא, כמובן, קמפיין "תקע, שקע ושטקר" החדש של חברת החשמל: כפי שכבר הסביר היטב פרופ' עדי וולפסון ב-Ynet, מוטב היה לו חברת החשמל הייתה משקיעה יותר בעידוד החיסכון בחשמל, במקום לבזבז כספי ציבור על קמפיין יקר ומיותר.

אך הבעייתיות בקמפיין של חברת החשמל טמונה לא "רק" בבזבוז כספי ציבור, אלא גם בכך, שהקמפיין טומן בחובו מסר סמוי שלילי ומזיק.

 מה, בעצם, אומרת לנו חברת החשמל? שעכשיו, כשמייצרים את החשמל באמצעות גז טבעי, צריכת החשמל כבר לא פוגעת בסביבה; ואפילו – האח, הידד! – מחיר החשמל צפוי לרדת. או, במלים אחרות – "יאללה, אפשר להתחיל לבזבז".

למותר לציין, שזהו מסר שלילי ומזיק מאין כמוהו. ראשית, גם בשנים הבאות, חלק נכבד מהחשמל בארץ עדיין ייוצר באמצעות חומרי גלם מזהמים, כגון פחם. שנית, ייצור חשמל באמצעות גז טבעי גורם גם הוא לזיהום אוויר – גם אם נמוך משמעותית מזה שנגרם בייצור חשמל באמצעות פחם, מזוט או סולר. ולבסוף – עדיין נותר הצורך בהשנאה, בהולכה ובחלוקה של החשמל אל הצרכנים – פעולות שכרוכות כולן בנזק סביבתי רב, כגון יצירת קרינה ובזבוז שטחים פתוחים.

יש, כמובן, דרכים רבות לחסוך בחשמל. זה כולל הן אמצעים שעל הרשויות לנקוט, והן שיטות פשוטות, שכל אחד ואחת מאיתנו יכול לאמץ. למשל: הקפדה על דירוג אנרגטי גבוה כאשר קונים מוצרי חשמל; סגירת הדלת והחלון כשמפעילים אמצעי חימום או קירור; כיבוי מכשירים שאינם בשימוש; ועוד.

לכן גם מוטב היה לו חברת החשמל היתה משקיעה יותר בהתייעלות אנרגטית ובקריאה לציבור לחסוך בחשמל, במקום לבזבז כספי ציבור על מסע יחסי ציבור מיותר.

 סיום עם מסר

שטקר או לא שטקר – אנרגיה היא תוצר של שימוש במשאבים שכל מי שאכפת לו מעצמו, מבריאותו ומהדורות הבאים צריך לחסוך ולצמצם במידת האפשר את השימוש בו בכדי לשפר איכות הסביבה שלנו ושל ילדינו.

כך תחסכו מאות שקלים בחודש: עצות פשוטות לחיסכון בחשמל ובמים.

תגובת חברת החשמל

"חברת החשמל נמנעה מלפרסם זמן ממושך,לאור העובדה שנאלצה להשתמש בסולר ומזוט יקרים ומזהמים כתוצאה ממשבר הגז המצרי והיעדר גז בשנים 1011 – 2012.

מטרתו של קמפיין של "שקע ותקע" אינה שיפור תדמיתה של החברה,אלא במתן מידע לציבור וחשיפת הציבור בישראל לשינוי המבורך,שמשמעותו ייצור ירוק של חשמל ומערך ייצור חשמל השומר על איכות הסביבה.

הציבור הישראלי נחשף למשמעויות של ייצור החשמל עם משבר הגז ממצריים. בעקבות המשבר נדרשה חברת החשמל לרכוש דלקים יקרים ומזהמים כדי להמשיך ולספק חשמל אמין וזמין, 24/7 ל- 2.500.000לקוחותיה.כדאי להזכיר שרק לפני שנה, בקיץ 2012, היו רזרבות חשמל נמוכות ואף פנינו לציבור בבקשה להשתמש בחשמל בצורה מושכלת.

חברת החשמל אשר הייתה ערוכה לייצור באמצעות גז טבעי הסבה את יחידות הייצור שלה לשימוש בסולר מה שגרם לשחיקה מוגברת של היחידות אך עמד במשימה לספק חשמל בקיץ 2012 . תעריך החשמל בישראל הינו מהנמוכים במדינות האיחוד האירופי.

עם כניסת הגז הטבעי ממאגר "תמר" במרץ2013 ,חברת החשמל מייצרת כ- 50%באמצעות הגז הטבעי. החברה עצרה את השימוש בסולר ומזוט. המשמעויות של המהלך לציבור הישראלי הן עצומות,

צמצום פליטת המזהמים לאוויר ב כ 90% , צמצום הסכנה לאירועי ים או יבשה מזהמים וצמצום הובלת המטענים, מה שמפחית משמעותית את הפגיעה בזיהום האויר.

אנו חושבים שראוי שהציבור יכיר את הנתונים, וייחשף גם לחדשות טובות, שמוגדרות ע"י העוסקים בתחום כ "מהפיכה אנרגטית".

חברת החשמל מובילה מספר פרויקטים להתייעלות אנרגטית , פיתוח טכנולוגיות לצרכנות נבונה ומושכלת ופרוייקט נרחב ל הפחתת הפליטות, כל זאת כחלק ממדיניות של חברה בת תשעים שנה אשר רואה חשיבות עצומה בשמירת המשאבים למען הדורות הבאים. כך מול הקהילה, ברשויות מקומיות ובבתי ספר.

עלות הקמפיין הינה כ- 6מיליון ש"ח. המשמעות לציבור היא אפסית והחשיבות של חשיפת הנושא היא עצומה."

[שגיאות ההגהה והעריכה היו במקור – התגובה הובאה ללא כל עריכה שלי].

באותו עניין

* פרדוקס ג'בונס.

 * אנא תרמו כדי לאפשר לי להמשיך ולהקדיש זמן לכתיבה בבלוג.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

פרסומות ומשמעותן: האמת הפשוטה שהפרסומות של חברות הפנסיה מנסות להסתיר מאיתנו

רק לעתים נדירות קורה, שפרסומת מספקת בעצמה את כל הסיבות לא לקנות את המוצר, שהיא עצמה מנסה לקדם.

נדיר, אבל קורה: זה בדיוק מה שעושה הפרסומת המשונה של "כלל" לקופות הגמל שלה. הפרסומת מכריזה בגאווה כי "בכלל גמל מנצחים בתשואות ב-12 החודשים האחרונים".  כהמחשה, הפרסומת כוללת טבלה, המשווה את הביצועים של כמה קופות גמל גדולות. העמודה הימנית בטבלה מראה כי, אכן, קופות הגמל הציגו את התשואה הגבוהה ביותר ב-12 החודשים האחרונים – כלומר, מי שחסכו דווקא באמצעות "כלל" הרוויחו הכי הרבה. עד כאן, הכל טוב ויפה.

Ad_Clalאלא שהטבלה כוללת עוד כמה עמודות. על פי העמודה השנייה מימין, כשמשווים את התשואה הממוצעת ב-3 השנים האחרונות, מתגלה כי התמונה מתהפכת, וקופות הגמל של "כלל" היו בין הגרועות: התשואה של "כלל תמר כללי" היתה הנמוכה ביותר מבין 8 הקופות שהושוו. כשעוברים הלאה, להשוואת התשואה בחמש השנים האחרונות, התמונה שוב משתנה: הפעם הקופות של "כלל" נמצאות במקום טוב באמצע: יש גרועות מהן, אך יש גם טובות מהן.

הטבלה הזו ממחישה היטב דווקא את העובדה הפשוטה, שכל חברות הפנסיה, הגמל והביטוח למיניהן מנסות להסתיר מאיתנו, באמצעות הממבו-ג'מבו הכלכלי שלהן: אין שום דרך לדעת מה יקרה בעתיד. להעדיף קופת גמל מסוימת כי "היא היתה הכי טובה בשנה שעברה", זה הגיוני בערך כמו לסמן בטופס הלוטו את המספרים שעלו בגורל בשבוע שעבר, בתקווה שהם יעלו בגורל גם השבוע. יתר על כן, בהנחה שהרוב המוחלט של החוסכים לא ייצאו לפנסיה דווקא בעוד שנה, וגם לא מתכוונים להחליף קופת גמל מדי שנה, אין לנתונים על מה שהתרחש ב-12 החודשים האחרונים שום משמעות. רובנו נתחיל למשוך, בהדרגה, את כספי הפנסיה שלנו רק בעוד 10, 20 או 30 שנה. אין שום דרך לדעת איזו קרן תיתן את הביצועים הטובים ביותר עד אז.

אנשים שסובלים מעודף זמן פנוי (כמוני) מוזמנים לעיין באתר גמל נט של משרד האוצר. שם ניתן לגלות, שבנוסף ל-8 קופות הגמל שמושוות בפרסומת של "כלל", פועלות בארץ עוד עשרות קופות גמל. מסקנה חותכת בנוגע לשאלה באיזו קופת גמל כדאי לבחור, לא תוציאו משם. למי שבכל זאת דואג לפנסיה שלו – וזה דבר שבהחלט חשוב מאוד לדאוג לו – ניתן רק להמליץ: במקום לנסות להמר מי ירוויח עבורנו יותר בעתיד, עדיף להתמקד ביכולת להפריש יותר לפנסיה בהווה: להתמקח על דמי הניהול; להתחיל להפריש לפנסיה בגיל צעיר; ולהשקיע יותר באושר שלנו, בפיתוח היכולות והכישורים התעסוקתיים שלנו ובחסכונות ארוכי טווח – ופחות במוצרי צריכה מתכלים. בהצלחה לכולנו.

היחצ"נית של "כלל", רינת ברובינסקי ממשרדו של רני רהב, בחרה שלא להגיב.

באותו עניין

כך (כמעט) הפכתי לבוב דילן.

למה אין שום סיכוי שתהיה לכם פנסיה.

כלכלה של כולנו.

* אנא תרמו לטובת המשך הכתיבה בבלוג. למה שנתרום לך?

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 4 תגובות

פרסומות ומשמעותן: מה אני מבין בזה? אני רק ילד

את הפרסומת המצויינת של "פסגות" כדאי לשכפל, ולהשתמש בה בעוד כמה תחומי חיים בארצנו

פרסומות, כידוע, משקפות לעתים קרובות את כל הזרמים התת-קרקעיים הדלוחים בחברה שלנו: גזענות, שוביניזם, סקסיזם וכן הלאה. לפיכך, לא מפתיע, שבשנים האחרונות היינו עדים לגל עכור של פרסומות, שבהן הילדים שולטים בהוריהם ומנהלים להם את החיים, תוך שהם קובעים להם באיזה מזגן, בר מים או ספק אינטרנט לבחור, ומדי פעם גם גוערים בהוריהם החנונים וקשי-התפישה. לא צריך להיות סופר-נני כדי לשים לב לכך, שהפרסומות האלה משקפות היטב את מה שקורה בתוך בתים רבים בארץ.

במקום לרכוב גם היא על הגל העכור, הפרסומת המצויינת של "פסגות" עושה בדיוק את ההיפך. "כמה צריך להפריש לפנסיה?" שאל הילד החמוד בפרסומת, ומיד מתנצל: "אני ילד, מה אני מבין בזה? אבל אתה כבר לא ילד. מה התירוץ שלך?"

כך מחזירה הפרסומת את הילדים למקומם הטבעי: יצורים חמודים, מקסימים ולעתים גם נבונים – אך חסרי יכולת לדחות סיפוקים, לתכנן לטווח ארוך או אפילו להבין בכלל את הסכנות שבעולם האמיתי: פיטורים מהעבודה, מחלה סופנית וכו'. היא גם מחזירה את המבוגרים – אנחנו, למקומם הטבעי: אנשים שחייבת להיות להם יכולת לדחות סיפוקים, לתכנן ולדאוג לעתיד – אבל במקום זה עסוקים בקניית אייפון 7, בחיסול מהיר של משאבי הקרקע, המים והאוויר הנקי שאנו מורישים לילדינו, או בשריפת מאות אלפי שקלים תוך כמה שעות.

אולי כדאי לקנות מ"פסגות" וממשרד הפרסום את זכויות היוצרים, ולהסריט כמה סרטוני המשך, למשל: "כשאני משחק בארגז החול, אני צורח, משתולל וזורק חול על ילדים אחרים  על החול, כי אני רק ילד, ולא אכפת לי מכך שאני מפריע לאנשים אחרים והורס את סביבת המשחקים של כולנו. ואתה, שנוסע בטרקטורון או ברכב שטח – מה התירוץ שלך?" או: "כשאני רוצה משהו ולא מקבל אותו מיד, אני מתחיל לצעוק ולהשתולל, כי אני רק ילד, ואין לי יכולת לדחות סיפוקים. ואתה, שצופר בכל זמן הנסיעה – מה התירוץ שלך?"

הבהרה: לא פנו אלי ולא קיבלתי טובת הנאה על הפרסום. יתר על כן: בעיני חשוב מאוד ללמוד על פנסיה – אך עדיף לעשות זאת לא באמצעות אתר של גוף מסחרי בעל אינטרס כמו פסגות, אלא בעזרת גוף אובייקטיבי – למשל, פורום החוסכים לפנסיה.

באותו עניין

מכתב גלוי לאלוהים

כך (כמעט) הפכתי לבוב דילן

* אנא תרמו לטובת המשך הכתיבה בבלוג. למה שנתרום לך?

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 3 תגובות

פרסומות ומשמעותן

לפני כמה שנים חלמתי לכתוב בעיתון טור של "ביקורת פרסומות". בהיותי פרפקציוניסט ידוע (יפכי-עליכ-ביכ) לא פניתי לעיתון מיד, אלא טרחתי וקראתי ספר על פרסום, כדי להכיר מעט את התחום.

אחר כך החלטתי שאני חייב להכיר יותר פרסומות טלויזיה – משימה שהיתה די קשה עבורי, כמי שממעט מאוד בצפייה בטלויזיה. כך הפכתי לצופה הראשון בהיסטוריה, שצופה רק בפרסומות, והולך לשירותים או להכין שתייה דווקא בזמן התכניות, בהמתנה שיחזרו הפרסומות. אחר כך יצאתי לעוד טיול אופניים בחו"ל, התחלתי לכתוב בלוג, שבזכותו התחתנתי – ובקיצור, עם הזמן, כמו הרבה תכניות גדולות שלי, החלום לכתוב ביקורת פרסומות נכנס להקפאה עמוקה, והמתין לשעת כושר.

בינתיים, הצורך בהסבר המשמעות החבויה בפרסומות רק גבר. מצד אחד, ההשתלטות של עולם הפרסום על חיינו גברה מאוד. כולנו משתמשים מדי יום בשירותים חינמיים שמממנים את עצמם באמצעות מכירת פרסום – פייסבוק, ג'ימייל וכו', וגם מהדורות החדשות כוללות הרבה "תוכן שיווקי". מצד שני, הביקורת על הפרסומות – אם בכלל יש כזו – מתמקדת כמעט תמיד בענייני מגדר ומוצא (למשל, הייצוג של נשים ומזרחיים בפרסומות), שהם חשובים כשלעצמם; אך כמעט שאין ביקורת על המסרים הכלכליים והסביבתיים הסמויים שמעבירות הפרסומות.

בקיצור, יש בהחלט מקום לטור, שיכתוב על פרסומות מנקודת מבט חברתית וסביבתית. מאידך, לא בטוח שאצליח להתמיד בטור כזה. אשתדל לעמוד בכך. חומרים לכתיבה – לא חסרים.

הביקורת לא תהיה תמיד שלילית, ולראיה – הטור הראשון יעסוק דווקא בפרסומת הראוייה לצל"ש, לדעתי.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

האיש שעשה מה שאמרו לו

זהו סיפורו של איש אחד, שעשה כל מה שביקשו ממנו פקידי האוצר – וסופו היה רע ומר

פרולוג: בוב דילן? כמעט

מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד: ביום – כשוטף חדרי מדרגות, ובלילה – כמאבטח במשרד החינוך. האבטחה היתה אחת העבודות הטובות והמהנות ביותר שעבדתי בהן אי פעם: דרישות התפקיד התמצו ביכולת להישאר ער עד הבוקר. הבאתי גיטרה לעמדה, וניגנתי כל הלילה. נכון, משכורת של מאבטח היא נמוכה מעט ממה שהנדריקס ז"ל או דילן יבדל"א קיבלו תמורת קונצרט – אבל מבחינתי גם לקבל 20 ₪ לשעה תמורת נגינה בגיטרה היה תענוג ואושר גדול.

"תמיד צריך לחשוב על העתיד, שבא עליך בבמוקדם או במאוחר, כמו צרה צרורה" (מתוך "כל החיים לפניו" / אמיל אז'אר)

בהיותי איש שתמיד חושב על העתיד, והואיל והיו לי תכניות לסיים את חיי בגיל מבוגר מעט יותר מזה שבו הנדריקס סיים את חייו, דרשתי מהמעסיק שלי, שיפריש עבורי לפנסיה. תלושי המשכורת ששמרתי מאז מראים, שהמעסיק אכן הפריש. לשאלה המעניינת מה קרה עם הכסף הזה נחזור בהמשך.

א' הופך לאיש הייטק

עד מהרה, ההצלחה האירה לי פנים: בתוך שנה בלבד מיום השחרור שלי, התקדמתי באופן מטאורי, וממנקה חדרי מדרגות הפכתי לעובד ניקיון בחברת הייטק.

Macedonia&Bulgaria 045

בכסף חשחסכתי מהספונג'ה טיילתי ולמדתי, וכמה שנים מאוחר יותר חזרתי לעולם ההייטק – והפעם כמהנדס. אגב, בעיני העבודה בניקיון היתה הרבה יותר יצירתית, מאתגרת ומהנה מהעבודה כמהנדס, אבל על זה נרחיב בהזדמנות אחרת.

גם כמהנדס זכרתי, ש"תמיד צריך לחשוב על העתיד" וגו'. הפעם המעסיק כבר הפריש לי סכום נאה לקרן השתלמות – וגם איפשר לי לבחור את הקרן. לא התעצלתי, ונכנסתי לאתר גמל.נט של משרד האוצר. אחרי השוואה קפדנית בין התשואות של קרנות ההשתלמות, בחרתי בקרן שהניבה את הרווחים הגבוהים ביותר בשנים האחרונות.

זמן קצר לאחר מכן הגיע משבר הסאב-פריים – ומחק חלק ניכר מחסכונותי. באיחור קל למדתי, שכאשר בוחרים קרן השתלמות צריך לבדוק לא רק את התשואה שלה, אלא גם דברים מסובכים מעט יותר, כמו רמת הסיכון המבוקשת ומדד שארפ.

א' מתחיל להתעניין בכלכלה

O_O_kiss2בתוך זמן קצר עזבתי את עולם ההייטק, לאחר שגיליתי, שכמו רוב המקצועות בעולם, גם כשמדובר בהנדסת מחשבים, הרבה יותר מעניין ללמד אחרים את המקצוע, מאשר לעבוד בו בעצמך. באותו זמן גם התחתנתי, בחתונה מפוארת ואקסטרווגנטית במיוחד.

לפני שהקמנו משפחה, אורית ואני החלטנו לדאוג לעתיד. בהתאם להמלצות החמות בעיתוני הכלכלה, שבאותה התקופה הפכתי לקורא נלהב שלהם, הלכנו לייעוץ פנסיוני בבנק. לא שאי פעם ראינו בבנק גורם אמין שידאג לאינטרסים שלנו – אבל קיווינו שהייעוץ לפחות יעזור לנו לעשות סדר בשברי החסכונות שנותרו לשנינו ממקומות העבודה הקודמים שלנו.

היועץ הפנסיוני בבנק היה מאוד נחמד. הוא התעניין ברצונות ובצרכים שלנו, וביקש מאיתנו למלא שאלון שבסופו התגלה מה שהיה ידוע לנו מראש – שאנו לקוחות סולידיים. רק לאחר 50 דקות שבהן החלפנו עם היועץ סיפורים ואנקדוטות לרוב, הוא נזכר להגיע לתכל'ס. בזה אחר זה שלפנו דו"חות תקופתיים של סכומים זעומים, בהקשר של חיסכון פנסיוני – 3000 ש"ח כאן, 2000 ש"ח שם. היועץ המליץ לנו לעבור לקרנות הזו והזו. הקו המנחה היה לעבור לחסכונות סולידיים, שיותר מתאימים לנו. באופן כללי, זו יכולה להיות המלצה טובה. אלא שמאחר שבמקרה הפגישה התקיימה בדיוק בשיא המשבר של 2008, ההמלצה לעזוב דווקא אז חסכונות שהתמקדו במניות ובאיגרות חוב קונצרניות, שמחיריהן היו אז בשפל, היתה מאוד לא מוצלחת.

תועלת כספית רבה לא יצאה לנו מהיעוץ הפנסיוני. להיפך: בתוך זמן קצר גילינו, שפגישת הייעוץ בבנק היא אמנם בחינם – אלא שהבנק משכיל לגבות את העמלה שלו מהגופים שאת מוצריהם הוא מפיץ – מה שמייקר את דמי הניהול שהם גובים. לכן גם לא ביצענו את כל ההמלצות של היועץ בבנק. היתרון העיקרי של הייעוץ היה, מבחינתנו, שבפעם הראשונה ריכזנו את החסכונות שלנו, שעד אז היו מפוזרים כפירורים במקומות שונים.

עשה זאת בעצמך

Picture 030

במהלך השנים הבאות הפכתי אבא לשתיים, חינכתי עוד כמה מאות מהנדסים-לעתיד, ואפילו פתחתי עסק קטן. בין לבין, קראתי ולמדתי הרבה על כלכלה בכלל ועל חסכון פנסיוני בפרט. בפרט, קראתי בעיון את הדו"חות השנתיים של קרן הפנסיה. זה היה גם השלב, שבו שאלתי את המעסיק שלי, כמה דמי ניהול משלמים מאות העובדים במכללה בה אני עובד למנהל ההסדרים, שכברירת מחדל מפריש עבורנו את הכספים לפנסיה. התשובה שקיבלתי ממחלקת השכר שלנו הדהימה אותי: לא היה להם מושג. אפילו הם, שהתפקיד שלהם הוא כספים ושכר, לא ידעו כמה דמי ניהול משלמים מאות העובדים במכללה – ובכללם הם עצמם, כמובן.

החלטתי לפעול בעצמי. פניתי אל מנהל ההסדרים, וגיליתי – הפתעה, הפתעה! – שאנחנו משלמים דמי ניהול גבוהים מדי. מאחר שעבדתי באותה תקופה בשני מקומות עבודה, שהפרישו לי לשתי קרנות פנסיה שונות, איימתי על קרן פנסיה א', שאעבור לקרן ב' – ולהיפך. האיומים עשו את שלהם, ואחת הקרנות הסכימה להפחית משמעותית את דמי הניהול שלי. כמי שמודע היטב לאמינות המפוקפקת של גופים כאלה, דרשתי וקיבלתי מהם התחייבות בכתב.

אחר כך טיפלתי בחסכונות של אשתי. פתחתי עבורה קופת גמל חדשה, כעצמאית, בדמי ניהול נמוכים במיוחד; וכשכירה, צירפתי אותה לקרן פנסיה שהציעה דמי ניהול נמוכים במיוחד – אבל לא לאותה קרן פנסיה שלי, כדי לא "לשים את כל הביצים בסל אחד".

אין חדש תחת הפנסיה

חלפו כמה חודשים – ודבר לא השתנה. על פי תלושי המשכורת שלנו, ההפרשות של אורית ושלי לפנסיה מגיעות  אל קרנות הפנסיה הקודמות – שממשיכות לגבות מאיתנו דמי ניהול מופקעים. פניתי אל קרנות הפנסיה שאליהן הצטרפנו – אך הן בקושי טרחו לענות, ובכל מקרה, לא פתרו את הבעיה.

זה המקום לציין, שבתאוריה, לקרנות הפנסיה אמור להיות אינטרס להקל את ההצטרפות אליהן, כדי להרוויח עוד לקוחות. אבל זה רק בתאוריה. בפועל, כמה עשרות אלפי ש"ח, או אפילו מאות אלפי ש"ח, שיכול להעביר אליהן חוסך בודד, הם זניחים לחלוטין מבחינתן, ולא שווים את הטרחה שבמתן שירות ללקוח. הגופים המוסדיים רגילים לעבוד מול מנהלי הסדרים ומקומות עבודה גדולים, שמפרישים עבורם במרוכז את הפנסיות של מאות עובדים – וזה הרבה יותר נוח מבחינתם מאשר ההתעסקות הפרטנית עם לקוחות עצמאיים. כשחושבים על זה, אפילו העובדה שהם בכלל הציעו לי דמי ניהול מופחתים היא מפתיעה.

בינתיים התברר, שגם הכספים שהפרשתי לפנסיה כמאבטח, לפני 15 שנה – נעלמו. כלומר, חברת האבטחה טוענת שהיא הפרישה אותה לקרן פנסיה ישנה. קרן הפנסיה הישנה הפכה לחדשה, שהתמזגה עם קרן אחרת, שממנה עברתי בהמשך לקרן אחרת – וכיום רק אלוהים יודע, איפה הכמה מאות שקלים, שכצעיר אחרי הצבא חסכתי משכרי העלוב כדי לדאוג לזקנתי.

אפילוג כלכלי: ידע הוא כוח

העיתונאים הכלכליים והאחראים על שוק ההון באוצר בטוחים שאם רק כל אזרח יקבל מספיק "חינוך פיננסי" ויחסוך באופן מושכל, תוך בחירה של קרן הפנסיה המתאימה לו בשוק החופשי – הכל יסתדר. בפועל, זו אמונה חסרת שחר. לא מזמן התברר, שאפילו לפקידים הבכירים בשוק האוצר, שאמורים להבין יותר מכולנו בכלכלה – אין מושג מה קורה עם קרן הפנסיה שלהם, וכמה דמי ניהול הם משלמים.

חשוב להדגיש: מטרת הטור הזה אינה להטיף לבורות ולאדישות. להיפך: חשוב להתחיל לחסוך בגיל צעיר; כדאי לקרוא ולהבין כמה שיותר את הדו"ח התקופתי של קרן הפנסיה; ויש לוודא שלא "נעלם" לך הכסף מחיסכון ישן שפתחת בעבר.

אך האמת העצובה היא, שא. לרוב הציבור אין את הזמן, הסבלנות והכישורים לטפל בזה וב. גם כשיש מספיק זמן וסבלנות, כמו במקרה שלי – לא בטוח שזה באמת מועיל.

הגדלת התחרותיות בשוק הפנסיה ומתן חינוך פנסיוני לציבור הם צעדים חיוביים – אך הם לא אלה שיפתרו את הבעיה באמת. הפתרון האמיתי הוא בהיפוך השיטה, שמפקירה את האזרח הקטן לבדו בג'ונגל הפנסיוני הסבוך.

ברירת המחדל של הפרשה לפנסיה או קרן השתלמות צריכה להיות פשוטה וכזו שתתאים לרוב החוסכים. למשל: הפרשה למוסד ללא כוונת רווח, שינהל את הכסף באופן פסיבי. מאחר שלמוסד כזה לא יהיו כמעט הוצאות על פרסום, ניהול השקעות, הפצה וכו', הוא יוכל לגבות דמי ניהול מאוד נמוכים.

זה יהיה מסלול ברירת המחדל. מי שירצה, עדיין יוכל להשקיע את כספו בעצמו, או באמצעות אחד מבתי ההשקעות.

ובכלל, קשה לצפות שהאזרח הקטן ישקיע זמן ומאמץ בדאגה לעתידו בטווח של עשרות שנים, בשיטה הכלכלית הקיימת. שהרי מהי תרבות הצריכה והסגידה לצמיחה הכלכלית  אם לא "צרוך ובזבז כי מחר נמות", תוך התעלמות מוחלטת מהנזקים החברתיים והסביבתיים שאנו גורמים לעצמנו, ומכך שבמו ידינו אנו מחסלים במהירות את משאבי הקרקע, המים והאנרגיה שאמורים להספיק גם בעוד עשרות ומאות שנים לנו ולדורות הבאים.

לפורום החוסכים לפנסיה.

לאתר כלכלה של כולנו.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 4 תגובות

והפתרון לבעיות התחבורה של ישראל הוא…

לא רכבת תחתית, לא רכבת קלה, ואפילו לא מכונית חשמלית. הכירו את הפתרון האמיתי לבעיות התחבורה של ישראל * פוסט מוסיקלי

הדוגמא הראשונה בעולם להפעלת תחבורה ציבורית פשוטה, זולה, יעילה וידידותית לסביבה היתה בברזיל. האחראי להצלחה הוא חיימה לרנר, אדריכל יהודי, שכיהן במשך מספר קדנציות כראש עיריית קוריטיבה, עיר בת שני מיליון תושבים, בירת מדינת פרנה שבברזיל.

לרנר לא בזבז זמן וכסף על תכניות מסובכות, כמו הקמת רכבת תחתית, שהיא פרויקט ארוך, מסובך ויקר להחריד – שעלותו היא כ-100 מיליון דולר לקילומטר. במקום זאת, הוא בחר באמצעי תחבורה זול, פשוט וזמין: אוטובוס.

curitiba_bus_n_station

לרנר הקים בצירי התנועה הראשיים של קוריטיבה מערך של אוטובוסים גדולים, שנעים בנתיבים יעודיים ומקבלים עדיפות ברמזורים. העלייה לאוטובוסים היא בגובה הרציף בתחנות, דרך דלתות רחבות, וקניית הכרטיסים מתבצעת מראש, בתחנה. כתוצאה מכל אלה, האוטובוסים נוסעים במהירות, והעצירות שלהם בתחנות קצרות מאוד.

תדירות האוטובוסים הגבוהה ותחנות האוטובוס דמויות הצינור, המוגנות לחלוטין משמש, גשם ורוח, הופכות את ההמתנה לאוטובוס לקצרה ונוחה.

בזכות כל אלה,  70% מתושבי קוריטיבה נוסעים לעבודתם בתחבורה ציבורית.

Curitiba_Bike_Lanes

עיריית קוריטיבה גם הקימה שבילי אופניים רבים, ועודדה את ההליכה ברגל. הרחוב המרכזי של העיר היה אחד המדרחובים הראשונים בעולם.

במקום לבזבז כסף ושטחים עצומים על כבישים עתירי נתיבים ומחלפים, השקיעה עיריית קוריטיבה בטיפוח מרכז העיר, ובשימור שטחים ירוקים בתוך העיר.

בזכות כל אלה, פחתו מאוד הזיהום והרעש במרכז העיר, שמשך אליו תושבים חדשים. הצלחה זו, בנוסף לחוקים שהגבילו את הבנייה באזורים שבהם אין נגישות לתחבורה ציבורית הגדילה מאוד את כמות השטחים הירוקים פר תושב סביב העיר.

curitiba_anti_suburb

גור בעיר, טייל בטבע. קוריטיבה.

קוריטיבה היא הדוגמא המפורסמת ביותר, ואחת הראשונות, אך יש ערים רבות אחרות בעולם שאימצו עקרונות דומים, ושיפרו להפליא את איכות החיים של התושבים בהן – ביניהן אמסטרדם, ונקובר שבקנדה ופורטלנד-אורגון שבארה"ב.

כדאי שהפוליטיקאים הישראלים שלנו יקבלו מהן השראה, וובמקום להמשיך ולהבטיח לנו רכבת תחתית בגוש דן בעוד 5 שנים – הבטחה ששמענו מהם לראשונה כבר לפני 40 שנה – יקדמו כאן ועכשיו פתרונות פשוטים, זמינים וזולים פי כמה.

כדי שזה יקרה, הכרחי שאנו, האזרחים הקטנים, נפסיק לדרוש מהרשויות להוריד את מחיר הדלק ולספק לנו יותר מקומות חנייה, כי אלה רק מגדילים את ההתמכרות שלנו לרכב הפרטי – ובמקום זאת נדרוש יותר שבילי אופניים, מדרכות רחבות ופנויות ממכשולים להליכה ברגל, ומעל לכל, תחבורה ציבורית יעילה, זולה וזמינה.

ל"אגדה אורבנית", הכתבה המעולה של ניצן הורוביץ על קוריטיבה וערים אחרות

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

מדריך אופנן: כך לא תשכחו תינוק ברכב

איך להפחית את הסיכוי לשכוח את ילדכם ברכב ואפילו להעניק לו עתיד טוב יותר

כילד עירוני, מאז גיל 6 הגעתי כמעט לכל מקום באופן עצמאי – ברגל או באופניים, ולעתים באוטובוס.

לדעתי, ההגעה העצמאית לכל מקום נתנה לי ביטחון ויכולת להסתדר לבד ולהצליח בסביבה זרה או חדשה, והועילה לי מאד בחיים.

כך, הלימודים בטכניון זכורים לי כתקופה מאושרת ומרתקת – אך גם רווייה בעומס נפשי עצום. ככה זה כשטיפוס תחרותי כמוני לומד במקום סופר-תחרותי כמו הטכניון, כשרוב חבריו ללימודים הם הרבה יותר מוכשרים ומבריקים ממנו.

גם טיולי האופניים העצמאיים הרבים שלי ברחבי העולם, שבהם מצאתי את עצמי לא פעם תקוע לבד עם האופניים בלילה באמצע ג'ונגל בגואטמלה או בכפר נידח באלבניה, היו חווייה מופלאה – אך גם כזו שכדי לעבור אותה בשלום צריך המון עקשנות והתמדה.

מסתבר שלא מדובר רק בתחושה סובייקטיבית שלי. מחקרים מראים, שילד שמגיע לבית הספר ברגל או באופניים, במקום להיות "מוקפץ" ברכב של ההורים, נהנה משיפור בדימוי העצמי, מפיתוח קשרים חברתיים ומאימוץ הרגלי פעילות גופנית כבר בילדות.

מאמרים אחרים מצביעים על עודף השימוש ברכב הפרטי – שבא על חשבון ההליכה ברגל והרכיבה באופניים – כאחד הגורמים לעלייה המשמעותית בכמות הסובלים מעודף משקל ומחוסר בפעילות גופנית.

הסעת הילדים ברכב הפרטי גם גורמת למפגעי זיהום אוויר קשים דווקא ליד בתי הספר. ילד הוא, כידוע, נמוך יותר ממבוגר – ולפיכך גם קרוב יותר לגובה האגזוז. כך, למרבה האבסורד, דווקא המטרה הטובה לגונן על הילדים גורמת לכך, שהם שואפים הרבה יותר אוויר מזוהם מדי בוקר.

ההליכה ברגל טובה לא רק לפרט, אלא גם לכלל החברה. השימוש ברכב פרטי גורם לזיהום אוויר – שגורם לתחלואה ולתמותה; לפקקים – שגורמים לאובדן שעות עבודה למשק; לאובדן עצום של שטחים פתוחים, מאחר שכבישים, ובעיקר מחלפים, הם זללני שטחים אדירים; וכן לתאונות דרכים.

"הקפצת" הילדים לכל מקום גורמת להרבה נסיעות מיותרות ברכב הפרטי בהווה; לטווח הארוך, סביר להניח שילד, ש"מוקפץ" לכל מקום יהפוך למבוגר, שמגיע לכל מקום ברכב הפרטי.

הורים רבים מתרצים את לקיחת הילד במכונית בלחץ להגיע לעבודה לזמן בבוקר. אפשר להבין את זה – אך הבעייה היא, שלמרבה הצער, רוב ההורים לא הולכים ברגל גם כשהולכים לחוג או לגן המשחקים אחר הצהריים.

יתר על כן, לאחר שהילדים גדלים ויכולים ללכת בעצמם לבית הספר, ההליכה שלהם ברגל דווקא לא מעכבת את ההורים בבוקר, אלא בדיוק להיפך – חוסכת להורים את זמן ה"הקפצה" של הילדים לבית הספר.

2013-02-08 01.14.01

אילה ויעלה, בדרך מהגן הביתה

מרגע שבנותיי למדו ללכת, חלק ניכר מהשעות שלי איתן מוקדש להליכות שלנו ברגל לפעוטון, לגן השעשועים, למכולת, או לטיול עם הכלב. בשעות האלה בנותיי רכשו חלק ניכר מאוצר ה מלים שלהן– שמות של בעלי חיים, צמחים ועצמים שאנו רואים בדרך.

בדרך הבנות מריחות פרח, אוספות בקבוק פלסטיק מהמדרכה וזורקות אותו בעצמן לפח המחזור, או מתלהבות עד אין קץ למראה חיפושית או חילזון. בדרך אנחנו גם אומרים שלום למנקה הרחובות, למאבטח של בית הספר שעל פניו אנו חולפים, ולאישה המבוגרת שיושבת דרך קבע על ספסל הרחוב. את כולם אנחנו כבר מכירים בשמותיהם.

ההליכה ברגל גם פותרת לנו הרבה מאוד בעיות מעשיות, שבהן נתקלים הורים. כך, הבנות שלנו ממעטות לבקש לצפות בטלויזיה או במחשב, ולרוב גם נרדמות בקלות בשעת ערב מוקדמת, מאחר שהן מוציאות הרבה אנרגיה בדרך הביתה.

בקיצור – הליכה ברגל מומלצת מאוד גם לילדים, גם להורים ובעיקר לשעות השינה שלכם ושלהם.

2013-02-08 01.18.06והנה מה שיוני רכטר היה אומר על כך:

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 9 תגובות