דע מה תשיב להם: מתווה הגז

מי באמת "סיכן מיליארדים" בקידוחי הגז? מי לא עמד בהסכמים? ואיך זה קשור לפעילה הסביבתית המובילה, שנעדרת כבר כמה חודשים?

 למה שבכלל יעניינו אותי עניינים מסובכים כמו מחיר הגז, מאגרי גז וצינורות?

מחיר הגז משפיע על מחיר החשמל שכולנו צורכים, וגם על מחירו של כל מוצר שאנו קונים.

בנוסף, ככל שיותר גז יישאר בארץ, ולא ייוצא, וככל שמחיר הגז יהיה נמוך יותר – יותר מפעלים ואמצעי תחבורה יעברו לשימוש בגז, וכך יזהמו פחות, וגם ייהנו מאנרגיה זולה, שתאפשר להם להתחרות במפעלים בחו"ל ולייצא יותר – דבר שטוב לכלכלה ולסביבה של כולנו.

חברות הגז סיכנו מיליארדים על חשבונן בחיפושים, לפני שמישהו חשב שיימצא כאן גז. מגיע להן להרוויח הרבה

הסיכון הגבוה בחיפושים הוא בשלב הראשוני, והפחות יקר, שבו השקיעו בסך הכל 17 מיליון דולר. אגב, מי שהשקיע בחיפושים הנ"ל הוא בכלל לא החברות הפעילות כיום.

ההשקעה הגדולה יותר בקידוחים התבצעה רק בשלב המתקדם, כאשר ההסתברות למציאת גז גבוהים בהרבה.

יתר על כן, גם בשלב זה, מי שסיכן את כספו בקידוחים הוא בכלל לא החברות: המדינה כיסתה עבור חברות האנרגיה כמחצית מההפסדים מקידוחים כושלים, באמצעות ניכוי מס, – עד כדי כך, שהטבות המס שקיבלו החברות היו גבוהות ב-90 מיליון ₪ מהתמלוגים שהן שילמו; והציבור הרחב הלווה לחברות האנרגיה כסף לביצוע הקידוחים, באמצעות קניית אגרות חוב שלהן – אם ישירות, ואם בעקיפין: לרוב העובדים יש קרנות פנסיה וקופות גמל – שרבות מהן השקיעו בחיפושי הגז.

אם כך, אזי כולנו גם נרוויח מרווחי חברות האנרגיה, דרך קרנות הפנסיה שלנו, לא?

חלקית. לבעלי ההון יש שיטות רבות "לחלוב" את החברות הציבוריות שבשליטתן – למשל, תשלום שכר עתק למנהלים, המקורבים להם; עסקות בעלי עניין; ושיטה לחלוקת הרווחים מהקידוחים, שבהגדרה עושקת את בעלי המניות מהציבור.

זה לא הוגן לשנות את החוקים בדיעבד, אחרי שהחברות קיבלו רישיונות והגיעו להסכמים עם המדינה

להיפך: החברות קיבלו רישיונות לקידוח בלבד, ולא עמדו בתנאי הרישיונות, ואף עברו על החוק.

למשל: ע"פ תנאי הרישיון, החברות היו אמורות לפתח את מאגרי הגז עד מועד מסויים – והן לא ביצעו זאת.

החברות הקיימות גם השתלטו על חברת אנרגיה אחרת, וכך יצרו הסדר כובל ולא חוקי. לשם המחשה, זה כמו שיתנו ל"מאפיית אנג'ל" לקנות את "ברמן", ואת כל שאר המאפיות הקטנות, כך שתהיה בארץ רק מאפיה אחת, ללא תחרות.

אם במאפיות עסקינן, יש לציין כי נגד מאפיות הלחם כבר הוגש כתב אישום בגין תיאום מחירים; ויצרני ספרי הלימוד עומדים בפני כתב אישום בשל תיאום מכרזים. חברות האנרגיה תיאמו מחירים ויצרו מונופול בריש גלי, אך במקום לאכוף את החוק ולהגיש נגדן כתבי אישום, המדינה דווקא שיתפה איתן פעולה.

במה עוד המדינה ויתרה לחברות הגז?

במהלך השנים חברות הגז כרסמו עוד ועוד במס שהן היו אמורות לשלם מתוך הרווחים שלהן. מאידך, המדינה מכסה עבור החברות עלויות כבדות של הגנה על המאגרים.

כרגע כל אספקת הגז לארץ מתבססת על צינור אחד. בעבר המדינה דרשה מחברות האנרגיה לחבר לארץ צינור נוסף, כדי שיהיה גיבוי למקרה של תקלה או פיגוע, חלילה – אך הן לא עשו זאת, והמדינה ויתרה להן.

ב-2013 הממשלה אסרה על יצוא גז לפני שהחברות יפתחו מאגר גז נוסף, נוסף למאגר הקיים, "תמר" – כדי לוודא שלא נהיה במצב של חוסר בגז למשק הישראלי, לפני שמתחילים לייצא. לאחרונה המדינה ויתרה לחברות גם על הדרישה הזו – ואפילו הסכימה להשתתף איתן בעלות הנחת צינור היצוא.

המדינה גם הפסידה מיליארדים בכך שוויתרה למונופול גם על הדרישה להעסיק עובדים ישראליים ולקנות ציוד בעיקר מחברות ישראליות – אף שדרישה דומה מקובלת בעולם קידוחי הגז.

השתכנעתי. מה אפשר לעשות?

להגיע להפגנות.

לעזור לנו למצוא את הח"כית, שבלעה אותה האדמה.

להפיץ את הבשורה.

בואו לשימוע ציבורי אזרחי למתווה הגז הטבעי.