האיש שעשה מה שאמרו לו

זהו סיפורו של איש אחד, שעשה כל מה שביקשו ממנו פקידי האוצר – וסופו היה רע ומר

פרולוג: בוב דילן? כמעט

מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד: ביום – כשוטף חדרי מדרגות, ובלילה – כמאבטח במשרד החינוך. האבטחה היתה אחת העבודות הטובות והמהנות ביותר שעבדתי בהן אי פעם: דרישות התפקיד התמצו ביכולת להישאר ער עד הבוקר. הבאתי גיטרה לעמדה, וניגנתי כל הלילה. נכון, משכורת של מאבטח היא נמוכה מעט ממה שהנדריקס ז"ל או דילן יבדל"א קיבלו תמורת קונצרט – אבל מבחינתי גם לקבל 20 ₪ לשעה תמורת נגינה בגיטרה היה תענוג ואושר גדול.

"תמיד צריך לחשוב על העתיד, שבא עליך בבמוקדם או במאוחר, כמו צרה צרורה" (מתוך "כל החיים לפניו" / אמיל אז'אר)

בהיותי איש שתמיד חושב על העתיד, והואיל והיו לי תכניות לסיים את חיי בגיל מבוגר מעט יותר מזה שבו הנדריקס סיים את חייו, דרשתי מהמעסיק שלי, שיפריש עבורי לפנסיה. תלושי המשכורת ששמרתי מאז מראים, שהמעסיק אכן הפריש. לשאלה המעניינת מה קרה עם הכסף הזה נחזור בהמשך.

א' הופך לאיש הייטק

עד מהרה, ההצלחה האירה לי פנים: בתוך שנה בלבד מיום השחרור שלי, התקדמתי באופן מטאורי, וממנקה חדרי מדרגות הפכתי לעובד ניקיון בחברת הייטק.

בכסף חשחסכתי מהספונג'ה טיילתי ולמדתי, וכמה שנים מאוחר יותר חזרתי לעולם ההייטק – והפעם כמהנדס. אגב, בעיני העבודה בניקיון היתה הרבה יותר יצירתית, מאתגרת ומהנה מהעבודה כמהנדס, אבל על זה נרחיב בהזדמנות אחרת.

גם כמהנדס זכרתי, ש"תמיד צריך לחשוב על העתיד" וגו'. הפעם המעסיק כבר הפריש לי סכום נאה לקרן השתלמות – וגם איפשר לי לבחור את הקרן. לא התעצלתי, ונכנסתי לאתר גמל.נט של משרד האוצר. אחרי השוואה קפדנית בין התשואות של קרנות ההשתלמות, בחרתי בקרן שהניבה את הרווחים הגבוהים ביותר בשנים האחרונות.

זמן קצר לאחר מכן הגיע משבר הסאב-פריים – ומחק חלק ניכר מחסכונותי. באיחור קל למדתי, שכאשר בוחרים קרן השתלמות צריך לבדוק לא רק את התשואה שלה, אלא גם דברים מסובכים מעט יותר, כמו רמת הסיכון המבוקשת ומדד שארפ.

א' מתחיל להתעניין בכלכלה

בתוך זמן קצר עזבתי את עולם ההייטק, לאחר שגיליתי, שכמו רוב המקצועות בעולם, גם כשמדובר בהנדסת מחשבים, הרבה יותר מעניין ללמד אחרים את המקצוע, מאשר לעבוד בו בעצמך. באותו זמן גם התחתנתי, בחתונה מפוארת ואקסטרווגנטית במיוחד.

לפני שהקמנו משפחה, אורית ואני החלטנו לדאוג לעתיד. בהתאם להמלצות החמות בעיתוני הכלכלה, שבאותה התקופה הפכתי לקורא נלהב שלהם, הלכנו לייעוץ פנסיוני בבנק. לא שאי פעם ראינו בבנק גורם אמין שידאג לאינטרסים שלנו – אבל קיווינו שהייעוץ לפחות יעזור לנו לעשות סדר בשברי החסכונות שנותרו לשנינו ממקומות העבודה הקודמים שלנו.

היועץ הפנסיוני בבנק היה מאוד נחמד. הוא התעניין ברצונות ובצרכים שלנו, וביקש מאיתנו למלא שאלון שבסופו התגלה מה שהיה ידוע לנו מראש – שאנו לקוחות סולידיים. רק לאחר 50 דקות שבהן החלפנו עם היועץ סיפורים ואנקדוטות לרוב, הוא נזכר להגיע לתכל'ס. בזה אחר זה שלפנו דו"חות תקופתיים של סכומים זעומים, בהקשר של חיסכון פנסיוני – 3000 ש"ח כאן, 2000 ש"ח שם. היועץ המליץ לנו לעבור לקרנות הזו והזו. הקו המנחה היה לעבור לחסכונות סולידיים, שיותר מתאימים לנו. באופן כללי, זו יכולה להיות המלצה טובה. אלא שמאחר שבמקרה הפגישה התקיימה בדיוק בשיא המשבר של 2008, ההמלצה לעזוב דווקא אז חסכונות שהתמקדו במניות ובאיגרות חוב קונצרניות, שמחיריהן היו אז בשפל, היתה מאוד לא מוצלחת.

תועלת כספית רבה לא יצאה לנו מהיעוץ הפנסיוני. להיפך: בתוך זמן קצר גילינו, שפגישת הייעוץ בבנק היא אמנם בחינם – אלא שהבנק משכיל לגבות את העמלה שלו מהגופים שאת מוצריהם הוא מפיץ – מה שמייקר את דמי הניהול שהם גובים. לכן גם לא ביצענו את כל ההמלצות של היועץ בבנק. היתרון העיקרי של הייעוץ היה, מבחינתנו, שבפעם הראשונה ריכזנו את החסכונות שלנו, שעד אז היו מפוזרים כפירורים במקומות שונים.

עשה זאת בעצמך

במהלך השנים הבאות הפכתי אבא לשתיים, חינכתי עוד כמה מאות מהנדסים-לעתיד, ואפילו פתחתי עסק קטן. בין לבין, קראתי ולמדתי הרבה על כלכלה בכלל ועל חסכון פנסיוני בפרט. בפרט, קראתי בעיון את הדו"חות השנתיים של קרן הפנסיה. זה היה גם השלב, שבו שאלתי את המעסיק שלי, כמה דמי ניהול משלמים מאות העובדים במכללה בה אני עובד למנהל ההסדרים, שכברירת מחדל מפריש עבורנו את הכספים לפנסיה. התשובה שקיבלתי ממחלקת השכר שלנו הדהימה אותי: לא היה להם מושג. אפילו הם, שהתפקיד שלהם הוא כספים ושכר, לא ידעו כמה דמי ניהול משלמים מאות העובדים במכללה – ובכללם הם עצמם, כמובן.

החלטתי לפעול בעצמי. פניתי אל מנהל ההסדרים, וגיליתי – הפתעה, הפתעה! – שאנחנו משלמים דמי ניהול גבוהים מדי. מאחר שעבדתי באותה תקופה בשני מקומות עבודה, שהפרישו לי לשתי קרנות פנסיה שונות, איימתי על קרן פנסיה א', שאעבור לקרן ב' – ולהיפך. האיומים עשו את שלהם, ואחת הקרנות הסכימה להפחית משמעותית את דמי הניהול שלי. כמי שמודע היטב לאמינות המפוקפקת של גופים כאלה, דרשתי וקיבלתי מהם התחייבות בכתב.

אחר כך טיפלתי בחסכונות של אשתי. פתחתי עבורה קופת גמל חדשה, כעצמאית, בדמי ניהול נמוכים במיוחד; וכשכירה, צירפתי אותה לקרן פנסיה שהציעה דמי ניהול נמוכים במיוחד – אבל לא לאותה קרן פנסיה שלי, כדי לא "לשים את כל הביצים בסל אחד".

אין חדש תחת הפנסיה

חלפו כמה חודשים – ודבר לא השתנה. על פי תלושי המשכורת שלנו, ההפרשות של אורית ושלי לפנסיה מגיעות  אל קרנות הפנסיה הקודמות – שממשיכות לגבות מאיתנו דמי ניהול מופקעים. פניתי אל קרנות הפנסיה שאליהן הצטרפנו – אך הן בקושי טרחו לענות, ובכל מקרה, לא פתרו את הבעיה.

זה המקום לציין, שבתאוריה, לקרנות הפנסיה אמור להיות אינטרס להקל את ההצטרפות אליהן, כדי להרוויח עוד לקוחות. אבל זה רק בתאוריה. בפועל, כמה עשרות אלפי ש"ח, או אפילו מאות אלפי ש"ח, שיכול להעביר אליהן חוסך בודד, הם זניחים לחלוטין מבחינתן, ולא שווים את הטרחה שבמתן שירות ללקוח. הגופים המוסדיים רגילים לעבוד מול מנהלי הסדרים ומקומות עבודה גדולים, שמפרישים עבורם במרוכז את הפנסיות של מאות עובדים – וזה הרבה יותר נוח מבחינתם מאשר ההתעסקות הפרטנית עם לקוחות עצמאיים. כשחושבים על זה, אפילו העובדה שהם בכלל הציעו לי דמי ניהול מופחתים היא מפתיעה.

בינתיים התברר, שגם הכספים שהפרשתי לפנסיה כמאבטח, לפני 15 שנה – נעלמו. כלומר, חברת האבטחה טוענת שהיא הפרישה אותה לקרן פנסיה ישנה. קרן הפנסיה הישנה הפכה לחדשה, שהתמזגה עם קרן אחרת, שממנה עברתי בהמשך לקרן אחרת – וכיום רק אלוהים יודע, איפה הכמה מאות שקלים, שכצעיר אחרי הצבא חסכתי משכרי העלוב כדי לדאוג לזקנתי.

אפילוג כלכלי: ידע הוא כוח

העיתונאים הכלכליים והאחראים על שוק ההון באוצר בטוחים שאם רק כל אזרח יקבל מספיק "חינוך פיננסי" ויחסוך באופן מושכל, תוך בחירה של קרן הפנסיה המתאימה לו בשוק החופשי – הכל יסתדר. בפועל, זו אמונה חסרת שחר. לא מזמן התברר, שאפילו לפקידים הבכירים בשוק האוצר, שאמורים להבין יותר מכולנו בכלכלה – אין מושג מה קורה עם קרן הפנסיה שלהם, וכמה דמי ניהול הם משלמים.

חשוב להדגיש: מטרת הטור הזה אינה להטיף לבורות ולאדישות. להיפך: חשוב להתחיל לחסוך בגיל צעיר; כדאי לקרוא ולהבין כמה שיותר את הדו"ח התקופתי של קרן הפנסיה; ויש לוודא שלא "נעלם" לך הכסף מחיסכון ישן שפתחת בעבר.

אך האמת העצובה היא, שא. לרוב הציבור אין את הזמן, הסבלנות והכישורים לטפל בזה וב. גם כשיש מספיק זמן וסבלנות, כמו במקרה שלי – לא בטוח שזה באמת מועיל.

הגדלת התחרותיות בשוק הפנסיה ומתן חינוך פנסיוני לציבור הם צעדים חיוביים – אך הם לא אלה שיפתרו את הבעיה באמת. הפתרון האמיתי הוא בהיפוך השיטה, שמפקירה את האזרח הקטן לבדו בג'ונגל הפנסיוני הסבוך.

ברירת המחדל של הפרשה לפנסיה או קרן השתלמות צריכה להיות פשוטה וכזו שתתאים לרוב החוסכים. למשל: הפרשה למוסד ללא כוונת רווח, שינהל את הכסף באופן פסיבי. מאחר שלמוסד כזה לא יהיו כמעט הוצאות על פרסום, ניהול השקעות, הפצה וכו', הוא יוכל לגבות דמי ניהול מאוד נמוכים.

זה יהיה מסלול ברירת המחדל. מי שירצה, עדיין יוכל להשקיע את כספו בעצמו, או באמצעות אחד מבתי ההשקעות.

ובכלל, קשה לצפות שהאזרח הקטן ישקיע זמן ומאמץ בדאגה לעתידו בטווח של עשרות שנים, בשיטה הכלכלית הקיימת. שהרי מהי תרבות הצריכה והסגידה לצמיחה הכלכלית  אם לא "צרוך ובזבז כי מחר נמות", תוך התעלמות מוחלטת מהנזקים החברתיים והסביבתיים שאנו גורמים לעצמנו, ומכך שבמו ידינו אנו מחסלים במהירות את משאבי הקרקע, המים והאנרגיה שאמורים להספיק גם בעוד עשרות ומאות שנים לנו ולדורות הבאים.

לפורום החוסכים לפנסיה.

לאתר כלכלה של כולנו.