דצ"כ עד"ש באח"ב

עשר מכות מצרים – גרסת ישראל, 2018

דם. בישראל נהרגים בתאונות דרכים יותר מ-100 הולכי רגל בשנה. שיעור הולכי הרגל מתוך ההרוגים בתאונות הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. סביר שלפחות חלקם נהרגו בשל התופעה הרווחת בארץ, שבה המדרכות מלאות במכוניות חונות, ובמכשולים אחרים, והולכי רגל הולכים על הכביש.

צפרדע. מכוניות חונות הן רק אחד המפגעים שבהם נתקלים הולכי הרגל: לצידן יש גם אופניים חשמליים, עסקים שמשתלטים על המדרכה, עמודים, ופחי אשפה גדולים ("צפרדעים").

כינים. "לאתיופים יש כינים. כל הערבים מחבלים. השמאלנים בוגדים. הימנים מטומטמים." דעות קדומות והכללות מלבלבות בחברה, שבה כל אזרח מגיע לכל מקום במכוניתו הפרטית. במדינות שבהן יש תחבורה ציבורית מפותחת והתחשבות רבה יותר בהולכי הרגל, תושבים ממגזרים שונים נפגשים ברחוב, בגן המשחקים ובתחנת האוטובוס, מתוודעים זה לזה, והקיטוב החברתי קטן.

ערוב. "אזור תעשייה". "מרכז ביג". "מגדלי מגורים". כשמגיעים לכל מקום במכונית, נוצרת חלוקה מלאכותית ומיושנת בין הצרכים היומיומיים, והתושבים נאלצים לנסוע מרחקים ארוכים לכל מקום – לגן הילדים, לעבודה, לקניות והביתה. כאשר הרחובות נגישים יותר להולכי הרגל, נוצר עירוב שימושים – תכנון נוח ומתחשב, שבו כל הצרכים נמצאים קרוב לבית, וניתן להגיע אליהם בהליכה, או, לכל היותר, בנסיעה קצרה.

דבר. המין האנושי התגבר כבר מזמן על מגיפת הדבר – אך לא על מגיפת ההשמנה. לרובנו אין זמן, כסף, או כוח רצון מספיק כדי להתעמל מדי יום במכון כושר. לפעילות יומיומית מתונה כמו הליכה ברגל יש חשיבות עצומה בשמירה על בריאות, ובהפחתת לחץ ומועקה נפשית (סטרס).

שחין. זיהום הסביבה ומדרכות לא-ידידותיות להולכי הרגל ולא-מוצלות גורמים למחלות עור.

ברד בקיץ, חמסין בחורף. האקלים בשנים האחרונות הולך ומשתגע – כתוצאה ממעשה ידי אדם. אחד הגורמים העיקריים לכך הוא הזיהום מתחבורה. חידושים טכנולוגיים אופנתיים, כמו רכב אוטונומי, צפויים רק להגדיל את השימוש ברכב הפרטי, ולהחמיר את הבעיה. הליכה ברגל למרחקים קצרים בתוך העיר יכולה לחסוך חלק ניכר מהנסיעות שהן הבעייתיות והמזהמות ביותר – הנסיעות הקצרות בתוך העיר, שבהן מנוע המכונית פועל ביעילות נמוכה מאוד, וצריכת הדלק לק"מ גבוהה במיוחד.

ארבה. הרבה מאוד כסף המדינה מוציאה בשנים האחרונות על רכבת כבדה, רכבות קלות ועוד. אך חלק ניכר מההשקעה הזו ירד לטמיון כל עוד אין לאזרחים אפשרות ללכת מהבית בבטחה אל תחנת האוטובוס או הרכבת הסמוכה.

חושך. כשרחוב עירוני הוא חשוך, וכל מה שעובר בו הן מכוניות, הוא הופך מ"רחוב" ל"כביש", ואז ההליכה בו לא נעימה ואף מסוכנת, הן מבחינה בטיחותית והן מחשש למקרי אלימות לפשע. רחוב שהולכים בו יותר אנשים יוצר באופן מיידי תחושה נעימה ובטוחה יותר.

מכת בכורות. במציאות הקיימת הורים רבים "מקפיצים" את ילדיהם לכל מקום. מאחר שלא ניתן לבנות ליד כל בית, גן ילדים או מתנ"ס מספיק מקומות חניה לשם כך, ההורים חונים על המדרכות. כתוצאה מכך ההליכה ברגל הופכת למסוכנת, דבר שמעודד הורים נוספים להסיע את הילדים, שאין להם אפשרות בטוחה להתנייד ברגל. כך נוצר מעגל שוטה שלילי ומזיק. אם אנו רוצים לדאוג באמת לילדינו, עלינו ליצור עבורם – ועבור עצמנו – סביבה בטוחה יותר, שבה הם ואנחנו יכולים ללכת ברגל ברחוב ובשכונה, לפגוש מכרים וליצור קשרים חברתיים חדשים אמיתיים, ולא רק וירטואליים, ברשתות החברתיות.

• תודה לענבל ולאורן על עזרתם בהכנת הפוסט. תמונת המכונית החונה היא מתוך הפוסט הזה.