הולך בטל

מי מוצג בפרסומות כמעט תמיד כאסטרונאוט, פזיז ומסוכן לעצמו ולסביבתו – ולמה?

 מקסיקו. תייר אחד מגיע למקסיקו סיטי, וצריך לחצות כביש רחב. מאוד. בכביש יש 8 נתיבים לכל כיוון, המכוניות שועטות בפראות, ומעבר חציה או רמזור לא נראים באופק. התייר ניגש למקומי, ושואל אותו: "סליחה, איך מגיעים לצד השני?"

"לא יודע", משיב המקומי. "אני נולדתי בצד הזה של הכביש".

ישראל. זר לו היה נוחת בארצנו ומאזין לתשדירים בתכניות הרדיו היה מסיק, שבעיית התחבורה העיקרית בארץ הקודש היא קיומו של מין יצור מבולבל, פזיז ולא אחראי, מסוכן לעצמו ולסביבתו, שמפריע לנהגים להמשיך לנהוג בערנות ובזהירות, כדרכם בקודש: הולך הרגל.

אינספור תשדירים מזהירים את הנהג מפני מנהגיו המשונים של הולכי הרגל: הוא ילד, שחושב על אופציות בינאריות במקום להתרכז בדרך; יש לו אשליית ביטחון – הפתי הזה חושב, שאם הוא התחיל לחצות את הכביש במעבר חציה, נהגים באמת יעצרו לכבודו; והוא לפעמים אפילו מדבר בטלפון(!). כל זאת, כמובן, בניגוד לנהגים, שלעולם מתמקדים אך ורק בנהיגה זהירה, ואף פעם לא מתעסקים בסמרטפון ומעבירים תחנות ברדיו תוך כדי נהיגה.

 קצת עובדות. זה נכון שיש גם הולכי רגל לא אחראיים. הולך רגל שמתפרץ לכביש מסכן את חייו – ו"על הדרך" (תרתי משמע), עלול להחריב גם את עולמו של נהג, שלא היה לו סיכוי לעצור בזמן. אך כמה מהתאונות נגרמות על ידי הולכי רגל כאלה?

על פי נתוני הלמ"ס, ברוב המוחלט של התאונות ב-2013 שבהן היו מעורבים הולכי רגל, הגורם העיקרי לתאונה היה עבירה של הנהג.

נתון מדהים נוסף הוא, שיותר משליש מהתאונות שבהן היו מעורבים הולכי רגל התרחשו כשהולך הרגל בכלל לא חצה את הכביש. איך בדיוק נפגע הולך רגל, אם הוא לא חצה את הכביש? ברוב המקרים האלה לא צוינה הסיבה המדויקת לתאונה, אך סביר להניח שלפחות חלק מהולכי הרגל קיפדו את חייהם בשל היעדר מדרכות סבירות ונגישות.

 מה אפשר לעשות?

המדינה משקיעה מיליארדי שקלים בשנה כדי להקטין את ההסתברות שטעות רגעית של נהג אחד תגרום לתאונה מרובת נפגעים. כך, מקימים גדרות בטיחות, תאורה בצמתים ובכבישים מהירים, שוליים רחבים ועוד. בנוסף, משקיעים הרבה באכיפה.

את בטיחות הולכי הרגל אפשר וצריך לשפר – ובאמצעים הרבה יותר זולים ופשוטים. למשל: הקמת פסי הרעדה לפני מעברי חציה, הסרת מפגעים מהמדרכות, וגם אכיפה אגרסיבית נגד נהגים שסיכנו הולך רגל שהתחיל לחצות את הכביש בזהירות וכחוק. בפועל, כמעט דבר מכל אלה לא נעשה בשטח.

 סיום

המדינה והרשויות המקומיות מפקירות את הולכי הרגל. באופן מאוד ברור, זכותם של הולכי הרגל להישאר בחיים היא, בעיני הרשויות, זניחה ביחס ל"זכותן" של מכוניות לנסוע במהירות וללא הפרעות, ולחנות, כשנוח להן, על המדרכה – גם במקומות שבהם יש מקומות חניה פנויים רבים בקרבת מקום. האשמים העיקריים בכך שכל כך הרבה הולכי רגל נפגעים בתאונות דרכים הם נהגים עבריינים ורשויות מקומיות אטומות ורשלניות, שמזלזלות בחיי אדם. אבל במקום לטפל במקור הסכנה, מפרסמים תשדירים, שמאשימים את הקרבנות.

 לרשומות נוספות בפרויקט "פרסומות ומשמעותן":

האם הקמפיין ה'סביבתי' של חברת חשמל עלול לגרום ליותר זיהום אוויר?

פינת הפרסומת המומלצת: מה אני מבין בזה? אני רק ילד