דרוש: הולך רגל הרוג

ברחובות רבים בירושלים אין מדרכות בכלל, והולכי רגל, נכים על כסאות גלגלים והורים עם עגלות ילדים הולכים ברגל בכבישים דו-סטריים סואנים * כל הפניות לעירייה ולראש העיר לא הועילו * אולי תאונה קטלנית שבעקבותיה תבוא תביעה משפטית נגד העירייה תועיל במשהו

רחוב ניקנור בירושלים נראה כאילו תכנן אותו מתכנן ערים סדיסט במיוחד, שהחליט לעשות הכל כדי להקשות על הולכי הרגל: בחלק מהרחוב אין מדרכות כלל, והולכי רגל, נכים על כיסאות גלגלים והורים עם עגלות ילדים – כולם משרכים את דרכם בלית ברירה בכביש דו סטרי, שמכוניות רבות נוסעות בו במהירות מופרזת.

בחלק מהרחוב דווקא יש מדרכה רחבה, שניתן ללכת עליהן בבטחה – עד שנתקעים בגדרות, שמונעות לחלוטין כל אפשרות להמשיך ללכת על המדרכה.

לכל אלה יש להוסיף רכבים שחונים עם שני גלגלים על המדרכה, כאשר יתרת המדרכה חסומה על ידי אחד המפגעים המרגיזים והאופייניים ביותר למדרכות בירושלים: גומות עצים – ללא עצים. לא ברור מתי ולמה נעקרו העצים מהגומות. מה שכן ברור הוא, שהגומות חוסמות מעבר של נכים ועגלות ילדים, כך שאלה גם לא נהנים מהצל ומהאווירה הנעימה שמשרים עצים – וגם סובלים ממדרכות חסומות.

בנוסף, אף שברחוב נמצאים כמה מגרשי חניה גדולים, שברוב שעות היום והלילה יש בהם מקומות חניה פנויים, נהגים רבים חונים בקביעות על המדרכות, כדי לחסוך הליכה של מטרים בודדים.

שפ"ע של ביורוקרטיה, אפס תושי"ה

רחוב ניקנור הוא דוגמא אופיינית, אך לא יחידה. ברחובות רבים בירושלים המדרכות – אם הן קיימות בכלל – חסומות על ידי מפגעים שונים, שאת רובם ניתן להסיר בקלות ובעלות אפסית: תיקוני אספלט קלים, הסרת גדרות, גיזום צמחיה וכו'.

עיריית ירושלים, שגובה מהתושבים ארנונה מהגבוהות בארץ, מתעלמת מפניות התושבים, ובמקום לבצע את תפקידה, שולחת את התושבים להתקוטט אלה עם אלה – הולכי רגל נגד נהגים, ובעלי חניות פרטיות נגד נהגים שאין להם חניה פרטית.

מרתקת ואופיינית במיוחד היא תגובת העירייה לבקשה להקים ברחוב ניקנור מדרכות תקינות, או, למצער, להתקין בו פסי הרעדה, שימתנו את מהירות הנסיעה: נציגי אגף שפ"ע ("שיפור פני העיר") טענו, כי סלילה והקמת מדרכות חדשות הן באחריות אגף תושי"ה (תשתיות ופיתוח תחבורה). בתושי"ה גלגלו את האחריות בחזרה לשפ"ע, בטענה כי ברחוב דווקא יש מדרכות, אלא שהן משובשות ונמוכות מדי – ותיקון מדרכות הוא באחריות שפ"ע. מההצעה להקים, למצער, פסי הרעדה, התעלמו לחלוטין, בשני האגפים. גם התשובות החלקיות האלה נשלחו, משום מה, לרחוב "שיכון רסקו" – רחוב שכלל לא קיים בירושלים.

יש לציין לרעה גם את התעלמותו מפניות של מחזיק תיק התחבורה בעירייה, תמיר ניר מסיעת "ירושלמים" בראשות רחל עזריה. תמיר ניר אמנם הקדיש מספר ישיבות בעירייה לשיפור הנגישות לנכים ולהולכי רגל, אך בפועל, פניות חוזרות ונשנות אליו בעניין מפגעים ספציפיים במדרכות ירושלים לא הביאו לשום שינוי בשטח, ואפילו לא נענו באופן ענייני.

ב-1.9.2014 היה לי הכבוד לפגוש את ראש העיר, ניר ברקת, שביקר בגן הילדים שבו מתחנכת ביתי. כשהעליתי בפניו את הבעיה, הוא הפנה אותי לעוזר האישי שלו, ברי רוזנברג. בעקבות זאת תוקנו סופסוף חלק קטן מהמפגעים שבגינם פניתי לעירייה במשך יותר משנה. בהמשך נציגי לשכת ראש העירייה אף סיירו בשכונה יחד איתי, התרשמו וצילמו את המפגעים. למרות זאת, עד כה רוב המפגעים עדיין לא תוקנו.

תגובות

תגובת דובר עיריית ירושלים: "ב-11.11.14 היה לך סיור עם יועץ ראש העיר במשך שעה, התלונות צולמו, וכל המפגעים נרשמו ומועברים לטיפול של המחלקות הרלוונטיות. להמשך טיפול בפנייתך תוכל לפנות לאחראי על פניות הציבור בלשכת ראש העיר."

הערה: הסיור הנ"ל התקיים, כאמור, רק לאחר שפניתי במשך יותר משנה לגורמים השונים בעירייה בטלפון, בפקס ובמייל, כאשר לכל הפניות צירפתי תמונות ופירוט של כל המפגעים.

חיים כהן, עוזרו של מחזיק תיק התחבורה בעירייה, תמיר ניר, הגיב בשיחת טלפון, שבה הוא טען, שתיקון המפגעים הוא מאוד מורכב; פירט באוזניי את הבעיות והחסמים בתוך העירייה; ואף טען, שבחלק מהמקרים נדרש גם אישור של משרד התחבורה. יצויין, שלא זו בלבד שרוב המפגעים בשטח לא תוקנו, כאמור, אלא שאף לא קיבלתי שום עדכון המעיד על איזשהו ניסיון רציני לקדם את הדברים – למשל, פניה למשרד התחבורה, או שאילתה במועצת העיר.

גילוי נאות: ברשומה התמקדתי ברחוב ניקנור, שאני הולך בו מדי יום. כאמור, זו רק דוגמא מייצגת למצב ברחובות רבים אחרים בעיר.