את הפרסומת המצויינת של "פסגות" כדאי לשכפל, ולהשתמש בה בעוד כמה תחומי חיים בארצנו
פרסומות, כידוע, משקפות לעתים קרובות את כל הזרמים התת-קרקעיים הדלוחים בחברה שלנו: גזענות, שוביניזם, סקסיזם וכן הלאה. לפיכך, לא מפתיע, שבשנים האחרונות היינו עדים לגל עכור של פרסומות, שבהן הילדים שולטים בהוריהם ומנהלים להם את החיים, תוך שהם קובעים להם באיזה מזגן, בר מים או ספק אינטרנט לבחור, ומדי פעם גם גוערים בהוריהם החנונים וקשי-התפישה. לא צריך להיות סופר-נני כדי לשים לב לכך, שהפרסומות האלה משקפות היטב את מה שקורה בתוך בתים רבים בארץ.
במקום לרכוב גם היא על הגל העכור, הפרסומת המצויינת של "פסגות" עושה בדיוק את ההיפך. "כמה צריך להפריש לפנסיה?" שאל הילד החמוד בפרסומת, ומיד מתנצל: "אני ילד, מה אני מבין בזה? אבל אתה כבר לא ילד. מה התירוץ שלך?"
כך מחזירה הפרסומת את הילדים למקומם הטבעי: יצורים חמודים, מקסימים ולעתים גם נבונים – אך חסרי יכולת לדחות סיפוקים, לתכנן לטווח ארוך או אפילו להבין בכלל את הסכנות שבעולם האמיתי: פיטורים מהעבודה, מחלה סופנית וכו'. היא גם מחזירה את המבוגרים – אנחנו, למקומם הטבעי: אנשים שחייבת להיות להם יכולת לדחות סיפוקים, לתכנן ולדאוג לעתיד – אבל במקום זה עסוקים בקניית אייפון 7, בחיסול מהיר של משאבי הקרקע, המים והאוויר הנקי שאנו מורישים לילדינו, או בשריפת מאות אלפי שקלים תוך כמה שעות.
אולי כדאי לקנות מ"פסגות" וממשרד הפרסום את זכויות היוצרים, ולהסריט כמה סרטוני המשך, למשל: "כשאני משחק בארגז החול, אני צורח, משתולל וזורק חול על ילדים אחרים על החול, כי אני רק ילד, ולא אכפת לי מכך שאני מפריע לאנשים אחרים והורס את סביבת המשחקים של כולנו. ואתה, שנוסע בטרקטורון או ברכב שטח – מה התירוץ שלך?" או: "כשאני רוצה משהו ולא מקבל אותו מיד, אני מתחיל לצעוק ולהשתולל, כי אני רק ילד, ואין לי יכולת לדחות סיפוקים. ואתה, שצופר בכל זמן הנסיעה – מה התירוץ שלך?"
הבהרה: לא פנו אלי ולא קיבלתי טובת הנאה על הפרסום. יתר על כן: בעיני חשוב מאוד ללמוד על פנסיה – אך עדיף לעשות זאת לא באמצעות אתר של גוף מסחרי בעל אינטרס כמו פסגות, אלא בעזרת גוף אובייקטיבי – למשל, פורום החוסכים לפנסיה.
באותו עניין
* אנא תרמו לטובת המשך הכתיבה בבלוג. למה שנתרום לך?
הדרך אל האושר 
להשאיר תגובה